, ,

סגנונות שחייה – כיצד התפתחו ומה היתרונות בכל סגנון

בני האדם שחו מאז ומתמיד כשלפי תיעודים שונים גם בתקופת האבן צלחו אבות אבותינו מקורות מים באמצעות תנועות כאלה ואחרות, ביוון העתיקה לימדו את כל הילדים לשחות, בשנת 1538 יצא לאור ספר שעוסק במיומנות החשובה, "השחיין או דיאלוג על אומנות השחייה", ובמאה ה-19 נערכו תחרויות מאורגנות, לרוב בסגנון חזה. בתחילת המאה ה-20 פותחו גם סגנונות השחייה הנוספים המקובלים כיום, הפרפר, החתירה והגב – וכדאי לדעת כיצד הם התפתחו ומהם היתרונות של כל אחד מהם.

חזה – הסגנון הטבעי

שחייה בסגנון חזה נחשבת לטבעית ביותר, שכן תנועות הידיים והרגליים מתואמות אלה עם אלה ובנוסף הן מתואמות עם הנשימה. מצד שני זהו הסגנון האיטי ביותר, ועל כן במשך השנים הוצגו גרסאות שונות שלו שכולן ניסו להפוך אותו למהיר יותר. במיוחד ניתן היה לראות מחזה מעט מוזר, שבו שחיינים מקצועיים צלחו את כל הבריכה מתחת למים בסגנון חזה, וזאת כדי ליהנות ממהירות גבוהה יותר – אולם לאחר זמן מסוים נאסרה הצלילה הממושכת.

משחים בסגנון חזה נכללו במשחקים האולימפיים המודרניים החל מהאולימפיאדה ה-3, וזאת לאחר שבאולימפיאדה הראשונה, אתונה 1896, התקיימו משחים בסגנון חופשי בלבד, ובפריז 1900 הצטרף סגנון הגב.

חתירה – הסגנון המהיר

סגנון החתירה, בוורסיה המוכרת לנו כיום, הוצג לעולם בשנת 1902 ע"י שחיין בשם ריצ'רד קיבייל. קיבייל למד לשחות בסגנון שמדמה חתירה בסירה מתושב איי שלמה, ועם השנים שופרה מהירות השחייה בסגנון זה באמצעות השמת דגש רב יותר על פעולת הידיים ומניעת מאמץ יתר מהרגליים. שיפור משמעותי נוסף בשחיית חתירה היה של שחיין אוסטרלי בשם ג'ון קורנרדס, שהכניס את היד למים כבר בתחילתה של תנועת הגריפה. פעולה זו אפשרה לו לשבור לא פחות מ-25 (!) שיאי עולם.

גב – הסגנון המתאים בעיקר לנשים

משחים בסגנון גב – שכפי שניתן להבין משמו מתאפיין בכך שהשחיינים שוכבים על גבם, בניגוד לשאר סגנונות השחייה שבהם השחיינים נמצאים על הבטן – נכנסו כאמור לאולימפיאדות כבר בשנת 1900. אמנם גם גברים וגם נשים שוחים בסגנון זה, אולם הוא מתאים יותר לנשים עקב מבנה גופן והיכולת להעביר את הזרועות לאחור בצורה קלילה יותר. שיפור משמעותי בשחיית גב היה יצירת תנועות רגליים בלתי פוסקות והתאמת תנועות הידיים לכך.

פרפר – הסגנון המאמץ והמחזק ביותר

שחיית הפרפר הייתה האחרונה להצטרף לרשימת הסגנונות הקיימים כיום, ולאולימפיאדות המודרניות נכנסו משחים בסגנון זה רק בשנת 1956, במלבורן, וזאת למרות שכבר בשנות ה-30 החלו לשחות פרפר.

פיתוח סגנון זה נשען על שחיית חזה, כשתנועות הידיים מתאפיינות בסימטריה ומתבצעות ברוחב הכתפיים, ואילו גריפת המים דומה לזו המתבצעת בשחייה בסגנון חתירה, עד הירכיים. תוך כדי הגריפה הגוף מבצע תנועה כשל דולפין, שמחייבת טכניקה גבוהה. בנוסף זהו גם הסגנון שדורש את הפעלת הכוח הרב ביותר, והוא מחייב גם תנועות רגליים נמרצות, ובפרט שתי בעיטות בכל מחזור גריפה, האחת לפני גריפת המים (כשהידיים מושטות לפנים) והשנייה לאחריה (כשהידיים פשוטות לאחור).

היתרונות של כל סגנון שחייה

כאמור לכל אחד מסגנונות השחייה יתרונות אחרים, וכדאי להיות מודע לכולם וכך לבחור את הסגנון שהכי מתאים לכם, על סמך המטרות הספציפיות שלכם, מבנה הגוף, היכולות הפיזיות וגם ההעדפות באופן כללי.

חזה

הסגנון הקל ביותר ללימוד, ולכן במרבית המקרים חוג שחייה, ובעיקר בגילאים הצעירים, מתחיל בשחיית חזה. סגנון זה מפתח היטב את בית החזה וחגורת הכתפיים, וגם פלג הגוף התחתון יוצא נשכר. בגיל מבוגר הוצאת הראש מהמים עלולה ליצור עומס יתר על הצוואר ולהפוך את הגב למקושת בצורה בעייתית, ועל כן אם אתם רוצים לשחות חזה בגיל זה כדאי להשקיע בלימודי שחייה מסודרים כדי לרכוש את הסגנון הנכון.

חתירה

גם חתירה הוא סגנון קל יחסית ללימוד, ובנוסף הוא המהיר ביותר כך שמי שבוחר בו זוכה לסיפוק רב יחסית לנוכח מספר הבריכות שהוא מצליח לצלוח בפרק זמן נתון. שחייה בסגנון זה גם מחזקת מאוד את מערכת הלב והריאות, וכן אופטימלית לסובלים מכאבי גב.

גב

היתרונות העיקריים של שחיית גב נובעים מכך שהראש נמצא כל הזמן מחוץ למים, ועל כן קל לנשום ובנוסף הגוף עצמו (פרט לגפיים) נייח לחלוטין. הידיים והרגליים מתחזקות מאוד בעקבות שחייה בסגנון זה.

פרפר

זהו הסגנון האינטנסיבי ביותר ועל כן הוא מחזק בצורה האפקטיבית ביותר שרירים רבים. יחד עם זאת הוא מתאים פחות לשחייה כתחביב, ובעיקר ניתן לראות שחיינים צולחים בריכות בסגנון זה במסגרת תחרויות.

מידע נוסף שעשוי לעניין אתכם:
שחיית תינוקות
חוגי שחייה לילדים
לימוד שחייה למבוגרים

סגנונות שחייה – כיצד התפתחו ומה היתרונות בכל סגנון
3 (60%) 2 votes
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *