ההיסטוריה של השחייה

שחייה היא מיומנות בסיסית ובעלת ערך רב, כך שלא מפתיע לגלות שגם אבות אבותינו נהגו לשחות מסיבות כאלה ואחרות. ציורים שמתעדים את תקופת האבן מוכיחים שכבר לפני 7,000 שנה האדם הקדמון ידע לשחות, ביוון העתיקה שחייה נחשבה משמעותית כמו כתיבה, האימפריה הרומית שכללה במידה ניכרת את הבריכות ובעידן המודרני נערכים מחקרים רבים במטרה להפיק מקסימום תועלת מהיכולת לצלוח מים, מכל הבחינות.

השחיינים הראשונים

האדם הקדמון היה כידוע צייד-לקט, ועל-מנת לשרוד היה עליו לפתח מיומנויות חיוניות למציאת חומרי גלם למאכלים ותפיסתם אם הם חיים. באזורים מסוימים על פני כדור הארץ דגים היוו חלק משמעותי מתזונת המין האנושי, וכדי ללכוד אותם היו חייבים בני האדם לפתח טכניקות תנועה במים. טכניקות אלה מהוות בסיס לשחייה בימינו, ואגב, במוזיאונים שונים ברחבי העולם ניתן לראות חריטות על אבנים וחרסים שנמצאו בבבל ובמצרים ואשר מתעדות שחייה.

למה המליץ אפלטון לכל הילדים ללמוד לשחות?

אחת האמרות המיוחסות לפילוסוף היווני אפלטון, שנולד במאה ה-5 לפני הספירה ותפישת העולם שלו משפיעה עלינו גם כיום, היא ש"אדם אינו יכול להיחשב מלומד עד שיידע לקרוא, לכתוב ולשחות" – ואכן ביוון העתיקה שחייה הייתה מיומנות בסיסית שנפוצה בקרב כל שכבות האוכלוסייה. באותה תקופה גם התפתח החינוך המאורגן: אפלטון עצמו ייסד את אחד מבתי הספר הראשונים בתרבות המערבית (במקום שנקרא חורשת אקדמה, וזהו גם המקור של המילה "אקדמיה"), ולימודי השחייה היו חלק בלתי נפרד מהכשרת הדור הצעיר ביוון העתיקה.

האימפריה הרומית: בריכות שחייה כמקום בילוי מקובל

בריכות מים היו קיימות כבר לפני אלפי שנים, בעיקר למטרות טקסים דתיים – הראשונה המוכרת למין האנושי הוקמה בפקיסטן לפני כ-5000 שנים, אורכה היה 12 מטר, רוחבה 7 מטר והעומק המרבי 240 סנטימטר. בימי האימפריה הרומית, תקופה שהתאפיינה בהתפתחות טכנולוגית משמעותית מאוד שהרחיבה את האפשרויות של המין האנושי, הוקמו בריכות רבות למטרות בילוי. למעשה היה מדובר במרחצאות, ששימשו הן לפעילות גופנית נמרצת, הן לניקוי הגוף והן למפגשים חברתיים מלבבים. הרומאים גם המציאו בעצם את הבריכה המחוממת – באותם ימים ע"י שריפה מבוקרת במרתף מתחת לבריכה עצמה. מאפיין נוסף של הבריכות והמרחצאות היה הפאר הרב, ובפרט עמודי שיש מרהיבים ועיטורים יפהפיים מסביב למים. במקביל למרחצאות הציבוריים הוקמו גם בריכות פרטיות בלא מעט בתי עשירים, ועוד כדאי לדעת ששחייה היוותה חלק גם מההכשרה הצבאית, ואימונים מתאימים נערכות בנהרות.

הספר הראשון שעוסק בשחייה וההתמקצעות של הפעילות

השלב הבא בהתפתחות השחייה היה איסוף ידע באופן שיטתי אודות התחום ופרסומו, כך שהפעילות תתבצע באופן יעיל יותר – דוגמה לכך היא הספר הראשון שעוסק בשחייה, "השחיין או דיאלוג על אומנות השחייה", שפורסם בגרמניה במאה ה-16. בתחילת המאה ה-19 כבר נערכו תחרויות שחייה מסודרות כולל רישומי תוצאות, ובבריטניה הוקמה "האגודה הלאומית לשחייה" שארגנה תחרויות שמשכו אליהן קהל רב (התחרויות כללו שחייה בסגנונות המקובלים באותם ימים, צד וחזה). אחד האישים שתרם להפיכת השחייה לספורט פופולרי היה לורד ביירון, שמוכר לנו בעיקר כמשורר (וכמי שניהל חיים חופשיים ביחס לאותה תקופה, ובין השאר ניהל רומנים הן עם גברים והן עם נשים). בשנת 1810 חצה לורד ביירון בשחייה את מיצרי הדרדנלים שבטורקיה ומשך תשומת לב רבה אל הספורט בהתהוות (בימינו אגב מתקיים מדי שנה משחה דומה שמנציח את ההישג של ביירון).

ב-1896 התקיימה האולימפיאדה הראשונה של העידן המודרני, ביוון, ובמסגרתה נערכו 4 תחרויות שחייה – במים פתוחים. באולימפיאדה השנייה, פאריז 1900, שולב סגנון הגב, שנתיים לאחר מכן הציג שחיין בשם ריצ'רד קייביל את סגנון החתירה (על בסיס תנועות שלמד באיי שלמה) ובשנות השלושים של המאה ה-20 פותח גם סגנון הפרפר. נשים, אגב, החלו להשתתף בתחרויות השחייה באולימפיאדות בשנת 1912.

ההתפתחות המהירה של השחייה במאה ה-20

לאורך המאה ה-20 התפתחה השחייה, גם כספורט וגם כתחביב, באופן מואץ. ככל שרמת החיים של המין האנושי, ובעיקר בחצי הכדור המערבי, עלתה, כך צצו יותר ויותר בריכות שחייה ולשחיינים מקצוענים היו יותר מקומות אפשריים להתאמן בהם, וגם עבור הציבור הרחב הבילוי בבריכה הפך נגיש מאוד. במקביל התפתחו שיטות האימון כך שההישגים בתחום השתפרו פלאים, וגם שיטות לימוד השחייה השתכללו. כיום ניתן למצוא חוגי שחייה לכל גיל, ואותה המלצה חמה של אפלטון לגבי רכישת המיומנות הבסיסית והחשובה מיושמת על-ידי מרבית האוכלוסייה.

מידע נוסף שעשוי לעניין אותך:
ההיסטוריה של ההידרותרפיה
אודות המרכז

ההיסטוריה של השחייה
Rate this post
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *